טחנות ישראליות בע " מ נ' סירוסי

החלטה

בפני בקשה להעברת מקום הדיון בטענה להעדר סמכות מקומית.

המשיבה הינה חברה העוסקת בממכר קמח והמשיב הינו בעליו של בית מאפה בעיר אילת. במהלך השנים 2008 – 2010 רכש המבקש קמח מהמשיבה ולטענת המשיבה, לא שילם לה את חובו ביחס לשלש חשבוניות ובסך כולל של 10,380 ₪.

בכתב ההגנה טוען המבקש כי התביעה הוגשה נגדו בחוסר תום לב, כמעשה נקמנות על שנתק את קשרי המסחר עם המבקשת. לגופן של טענות, בתמצית, טוען המבקש כי החוב נשוא אחת החשבוניות נשוא התביעה (חשבונית מס' 6423 מיום 6.7.09) נפרע זה כבר, כי החוב נשוא חשבונית נוספת (חשבונית מס' 15116 מיום 3.3.10) לא קיים שכן הקמח נשוא חשבונית זו סופק לו כפיצוי וללא תשלום. המבקש איננו מסביר מדוע אינו משלם את יתרת החשבונית השלישית בסך 630 ₪ (חשבונית מס' 14278 מיום 4.2.10) אף שלכאורה איננו כופר בחוב, אך מוסיף ומייחס למשיבה נזקים שונים עקב אספקת קמח באיכות ירודה.

עם הגשת כתב ההגנה הגיש המבקש בקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום באילת. לטענת המבקש, כתובת מגוריו באילת וכך גם כתובת עסקו. נוכח טענת המשיבה בכתב התביעה לפיה הסמכות נתונה לבית משפט זה באשר מקום יצירת ההתחייבות הינו משרדיה בתל אביב, טוען המבקש כי בכתב התביעה לא הובאו העובדות התומכות בטענה זו. עוד טוען המבקש בעניין זה כי ההסכם נכרת בשיחת טלפון שהתקיימה בין הצדדים כאשר הוא שוהה בעיר אילת, כך שלשיטתו "הודעת הקיבול" נעשתה על ידו באילת.

בתגובתה לבקשה, מצביעה המשיבה על מספר חלופות אפשריות לקביעת הסמכות ככזו הנתונה לבית משפט זה וביחס למקום יצירת ההתחייבות, טוענת שההסכם נכרת בפגישה שהתקיימה במשרדה בתל אביב במהלך 2008. תגובת המשיבה נתמכה בתצהיר מנהלה, קובי פולטורק.

בדיון אשר התקיים בפני היום, נחקרו המצהירים על תצהיריהם. בחקירה זו, אישר המבקש שאכן נפגש עם מנהל המשיבה במשרדי המשיבה בתל אביב בשנת 2008 ובפגישה זו נדונו איכות ומחירי הקמח, כאשר לאחר מכן, ולשיטתו מספר חודשים לאחר מכן, הזמין את הקמח בטלפון.

תקנה 3 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), קובעת מספר חלופות אשר די בהתקיימות אחת מהן בכדי להקנות לבית המשפט סמכות מקומית לדון בתובענה "שאינה כולה במקרקעין", דוגמת התובענה דנא. אחת מחלופות אלו, בתקנה 3 (א) (2) בתקנות, הינה "מקום יצירת ההתחייבות".

חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. כאשר תהליך הקיבול איננו מתבצע במעמד שני הצדדים גם יחדיו, הרי שמקום יצירת החוזה הינו מקום מושבו של הניצע, זה אשר לו נמסרה הודעת הקיבול. כך, כאשר הקיבול נמסר בשיחת טלפון, ייחשב המקום בו שהה הניצע בעת השיחה כמקום כריתת החוזה.

לטענת המבקש, החוזה בין הצדדים נכרת בשיחת טלפון שהתקיימה ביניהם כאשר המבקש באילת ונציג המשיבה בתל אביב. לשיטת המבקש, באותה שיחה הוא זה שהציע לרכוש מהמשיבה קמח, המשיבה הסכימה להצעתו ולפיכך "הקיבול" נעשה על ידיו באילת. טענה זו אינני מקבל ודומני שאיננה אלא ניסיון להציג באופן מלאכותי את תיאור האירועים ובכדי להקנות את הסמכות המקומית לעיר אילת.

ראשית, המבקש תומך טענה זו בתצהיר אולם תצהיר זה נערך על דרך ההפניה לבקשה ובניגוד לדרישה לפיה יש לערוך תצהיר בגוף ראשון ולפרט בו את כל העובדות התומכות בבקשה. למעשה, תצהיר כזה לאו תצהיר הוא וניתן היה לדחות הבקשה ולו מטעם זה של העדר תצהיר.

שנית, גם בבקשה עצמה לא מובא כל פירוט של אותה שיחה אשר לשיטת המבקש במהלכה נעשה הקיבול דווקא על ידי המשיבה.

שלישית, במהלך עדותו של המבקש התברר שפרטי ההתקשרות דווקא נדונו לפני אותה שיחה, בפגישה במשרדי המשיבה בתל אביב. פרט שמשום מה נעלם מהבקשה. על פניו איפוא, ניתנה למבקש "הצעה" בפגישה בתל אביב וכאשר התקשר לבצע את ההזמנה הרי שביטא "קיבול" להצעה שקיבל. אם כך, הקיבול נמסר למשיבה בתל אביב. לא באילת.

ורביעית, סבירה יותר בעיני טענת המשיבה לפיה כבר בפגישה בתל אביב נכרת ההסכם כאשר השיחות בעקבותיה לא נועדו אלא לצורך ההזמנות בפועל ועל יסוד אותו הסכם שנכרת בפגישה.

נוכח כל האמור לעיל, הרי שההסכם נשוא התביעה נכרת בתל אביב ודי בכך לצורך דחיית הבקשה. בנסיבות אלו, אף לא מצאתי טעם לדון ביתר טענות הצדדים.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך של 1,500 ₪ בלא קשר לתוצאות התיק העיקרי.

הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית עד ליום 1.3.12.

אינני מוצא מקום לישיבה מקדמית נוספת והתיק יקבע במישרין להוכחות.

ישיבת ההוכחות נקבעת ליום 17.10.12, בשעה 12:00.

הצדדים יהיו ערוכים לסיכומים בעל פה.